בשנת 1906 כשפיקאסו הפסיק סוף סוף לרחם על עצמו, חל שינוי סגנוני משמעותי ביצירתו ולא נותר בה מקום לפאתוס שאפיין את התקופה הכחולה, ולא למלנכוליה של התקופה הורודה.
השינוי התחולל בעקבות שני אירועים בחייו של פיקאסו:
א-המפגש עם הפיסול האיברי: הפיסול הספרדי הקדום בשנה זו הוצג במוזיאון הלובר בפריז, הפיסול האיברי. פיקאסו ראה אותו וכספרדי יש להניח הושפע ממנו.
ב- בילוי חופשת קיץ בגוזול: גוזול כפר ספרדי קטן בפירנאים שבו בילה פיקאסו עם ידידתו פרנאן אוליביה, המקום השיב לו את התחושות הפראיות ואת הקשר עם הטבע, הריחות, הצבעים והאנשים שהביאוהו לאקסטזה יצירית מחודשת.
שהותו של פיקאסו בגוזול חיזקה בו את זהותו הספרדית, בעיקר לאחר שראה את הפיסול האיברי, תקופת גוזול מתאפיינת בחיפוש דרך להתרחק מהריאליזם. השפעת המקום והדימויים האיבריים הביאו אותו לגיבוש סגנון סכימתי יותר ונטורליסטי פחות, תוך ערעור ושבירה של המסורת המערבית באמנות וחיפוש אחר סגנון ביטוי פרימטיבי ראשוני, שאותו הוא מצא בפיסול האיברי.
יצירות מתקופת גוזול:
 |
| פאבלו פיקאסו, דיוקנה של גרטרוד שטיין (1906), שמן על בד |
 |
| פאבו פיקאסו, שתי עירומות (1906), שמן על בד |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה